לכתוב על עצמך בגוף שלישי זה תמיד מרגיש כמו קורות חיים בתחפושת.
“מנשה הוא…” “מנשה עשה…”
זה אולי נשמע יותר מרשים, אבל זה לא באמת אומר כלום.

אז נדלג על זה, יהיה לנו מספיק זמן להכיר.
בשורה אחת, אני מנשה, בן 40 מחולון, אבא, בעל, מנהל, קצין במיל'.
 
את מרבית הזמן אני מעביר בלמידה ועשיה, מזהה מגמות עתידיות, בשוק העבודה, בטכנולוגיות,
ולומד אותן תיאורית ומעשית!
סל הכלים והידע הרחב שרכשתי לאורך השנים הוא כרטיס הכניסה שלי.

מה זה אומר בשטח? 
הגעתי למרלו״ג שסבל מאובדן מלאי משמעותי — גם בזדון וגם מרשלנות.
בעל העסק כבר קיבל הצעות מחיר לרשת את החצרות, המחסנים והרכבים במצלמות, אבל העלויות היו רחוקות ממה שהעסק יכול היה לשאת.
אי אפשר היה להתמקד בעבודה עצמה כשהיה בור כל כך עמוק בלב העסק.
לא נתתי עצה.
פשוט עשיתי עבורם!
זיהיתי שהעלות האמיתית יושבת בתשתית הכבילה, לא במצלמות עצמן.
הזמנתי מצלמות אלחוטיות מסין, כי שם אפשר לקבל פתרון בתוך ימים ובשבריר מהעלות, בניתי את התוכנה שתנהל את המערך, התקנתי הכול בשטח, חיברתי את המערכת לטלפונים הניידים של הגורמים הרלוונטיים — ותוך זמן קצר הייתה לבעל העסק שליטה מלאה על מה שקודם נעלם לו בין הידיים.
 
אני נכנס לעסקים כדי לראות את מה שאנשים כבר הפסיקו/העדיפו שלא לראות.
הבעיה כמעט אף פעם לא נמצאת איפה שמספרים שהיא נמצאת.
לא העובדים, לא השוק, לא “המצב”.
היא יושבת בדרך שבה דברים זזים בתוך הארגון.
או לא זזים.
אני טוב בלזהות מהר מאוד איפה שרשרת האחריות נשברת,
איפה הכסף נוזל בלי שאף אחד שם לב,
ואיפה המנהל עסוק בלכבות שריפות במקום לבנות מנוע שעובד ולתכנן את העתיד.
אני לא מתאהב במקצוע של החברה.
פחות מעניין אותי אם אתם מוכרים פלדה, ריהוט, שירות, מזון או תוכנה.
מה שמעניין אותי הוא איך המערכת שלכם בנויה.
איך מלאי זז.
איך מידע זז.
איך משימה עוברת מאדם לאדם.
איך החלטות מתקבלות.
ואיפה כל זה נופל בדרך.
שם אני עובד הכי טוב.
אני נכנס לשטח.
מדבר עם הבעלים, עם המנכ״ל, עם מנהל התפעול או המחסן או הרכש, עם מי שבאמת מזיז את היום.
אני רואה מהר מאוד מי מחזיק את העסק באמת,
מי רק נשמע עסוק,
ואיפה נוצרו תהליכים שאף אחד כבר לא זוכר למה הם קיימים.
החוזקה שלי היא להפוך כאוס למערכת.
לבנות סדר עבודה שלא תלוי ב“העובד הוותיק”,
להוציא ידע מהראש של אנשים אל תוך תהליך,
ולוודא שגם בעוד שנה העסק יעבוד — ולא רק ביום שאני נמצא בו.
בשנים האחרונות הכנסתי לזה גם את מה שהרבה עסקים עדיין מפחדים לגעת בו באמת:
בינה מלאכותית.
לא כגימיק.
לא כהרצאה.
ככלי עבודה.
אני חי טכנולוגיה, האיש שאליו פונים שמשהו לא עובד או שטכנאי לא הצליח לתקן.
הדבר שמבדיל אותי הוא שאני לא מגיע ללמד תיאוריה,
אני יושב עם עובד/מנהל/מנכ"ל/בעלים - ומכניס לו את ה AI לתוך התפקיד.
מכינים כלים, הופכים משימות לכלום ושום דבר, הופכים עבודה של שעה לשניה.
ואני גם לא עובד עם כמה חברות במקביל.
אני נכנס לחברה אחת בכל פעם,
נכנס עד הסוף,
מבין מה חורק,
ומוציא ממנה גרסה שעובדת אחרת לגמרי.
לא יותר יפה.
יותר נכון.